משקל תקין או פעילות גופנית: מה חשוב יותר לבריאות הלב שלי?

19.10.2015 / פורסם בפעילות גופנית
כושר ומשקל

"אני סובלת תמיד מעודף משקל ולא מצליחה לרזות. אז אין שום טעם לעשות פעילות גופנית כי אני בכל מקרה כבר בסיכון לתחלואה ותמותה". זהו  אחד המשפטים הנפוצים שאנחנו שומעות מנשים רבות. בנוסף, יש הרואות בפעילות הגופנית עיסוק הקשור להפחתה במשקל בלבד – ועל כן מתעמלות רק בתקופות שבהן הן נמצאות ב"דיאטה". האם אכן פעילות גופנית היא סוג של נספח הנלווה אל משקל תקין, ובכלל –  מה משפיע יותר על הבריאות: המשקל או הכושר הגופני של האדם?

 

עודף משקל ויושבנוּת: מה חזק ממה?

התשובה היא חד משמעית: פעילות גופנית יכולה להפחית את הסיכון לתחלואה לבבית בצורה משמעותית, גם כאשר משקל הגוף גבוה מהמומלץ.

מחקר שנעשה בקרב נשים ופורסם בשנת 2006, סקר נשים במשך 20 שנה. המחקר הראה שהשמנה ואורח חיים יושבני – כל אחד בנפרד – העלו את שכיחותן של מחלות הלב בקרב הנשים במהלך 20 שנות המחקר.  כמו כן, השמנה המלווה באורח חיים יושבני, העלו את הסיכון לחלות במחלת לב. עוד עלה במחקר שככל שהנשים התבגרו, גם השמנה קלה (10-4 קילו עודפים) העלתה את הסיכון לחלות במחלת לב בהשוואה לנשים בעלות משקל יציב.

עוד נמצא  שהסיכוי לחלות במחלת לב בקרב נשים בעלות משקל תקין,  אשר עסקו בפעילות  גופנית במשך 3.5 שעות בשבוע לפחות, היה קטן כמעט פי 4 ביחס לנשים אשר היו בעלות עודף משקל  ועסקו בפעילות גופנית במשך פחות משעה בשבוע.

הסיכון הגבוה ביותר לחלות במחלת לב (פי 3) נמצא בקרב נשים אשר עסקו בפעילות גופנית פחות משעה בשבוע והיקף המותניים שלהן היה גבוה מ-80 ס"מ. לעומת זאת, הסיכון הנמוך ביותר לחלות במחלת לב, נמצא בקרב נשים אשר עסקו בפעילות גופנית למעלה מ- 3 שעות בשבוע והיקף המתניים שלהן היה 70 ס"מ.

 

פעילות גופנית כגורם המפחית את הסיכון ללקות במחלות לב

ככל שמצטברים מחקרים נוספים, נראה שלמרות הסיכון הבריאותי של עודף משקל, מה שחשוב בעיקר הוא שמירה על כושר אירובי. כושר כזה מתפתח אם עוסקים בפעילות גופנית אירובית כמו הליכה, ריצה, רכיבה על אופניים ושחיה.

יש דרכים למדוד את רמת הכושר הגופני האירובי שלנו, המושפעת כמובן ממשך הפעילות הגופנית  ומהעצימות שלה (רמת הקושי).  המדידות כוללות מבחני שדה כמו הליכה למרחק בזמן נתון, ריצה למרחק בזמן נתון ועוד, או מבחני מעבדה כמו מבחן מאמץ על מסילה.

יש גם מספר דרכים למדוד את מסת הגוף ולהעריך האם האדם נמצא במשקל תקין. אחת מהן היא מדד מסת הגוף – BMI. ה- BMI- Body Mass Index מודד כמותית  את מסת הגוף ונותן הערכה האם האדם נמצא במשקל תקין, עודף משקל, השמנה, או תת משקל. דרך החישוב היא: משקל הגוף (בק"ג) חלקי  ריבוע הגובה (במטרים).

 

type="number" step="any"

 

סקירה של מאמרים רבים בנושא מצביעה על כך שהסיכון לתמותה מכלל המחלות  והתמותה ממחלות לב-ריאה, נמוך יותר בקרב אנשים שלהם BMI  גבוה וכושר אירובי טוב, בהשוואה לאנשים עם BMI  תקין וכושר גופני אירובי נמוך.  חשוב לציין שמדובר על עודף משקל והשמנה של עד BMI  35. ערכים גבוהים מזה מעידים על השמנה קיצונית  ואין עדות מחקרית עליהם.

 

המסקנות ברורות:

כושר גופני חשוב יותר משמירה על משקל תקין.  הסיכון  לתמותה ממחלות לב וכלי דם של אדם הסובל מהשמנה וגם נמצא בכושר נמוך, דומה לזה של אדם שנמצא במשקל תקין ואינו בכושר. אדם הסובל מהשמנה ואינו בכושר תקין, נמצא ברמת סיכון כמעט כפולה למות ממחלות לב וכלי דם ביחס לאדם הסובל מהשמנה ושומר על כושר תקין.

 

אם כך, האמירה שאם סובלים מעודף משקל אין טעם לפתח את הכושר הגופני, שגוי מיסודו. כל אחת מאתנו חייבת לעסוק בפעילות גופנית, גם אם היא סובלת מעודף משקל. עצם הפעילות הגופנית, ללא קשר למשקל הגוף ולמדד ה-BMI, יכולה להפחית משמעותית את הסיכון ללקות במחלת לב.

 

מהו סוג הפעילות הגופנית הרצוי?

חשוב לעסוק בפעילות גופנית אירובית, אך מומלץ לשלב גם פעילות גופנית אנ-אירובית, כלומר כזו העובדת על סיבולת  וחוזק השרירים. פעילות כזאת מעלה את מסת השרירים ובכך תורמת גם להעלאת הצריכה הקלורית במנוחה. כלומר, ככל שמסת השריר בגופנו גבוהה יותר, הגוף שלנו צורך קלוריות רבות יותר גם כאשר אנחנו לא מבצעים פעילות כלשהי.

אז קדימה, בלי תירוצים: די עם היושבנוּת. צאי להליכה עוד היום.

 

 

נכתב ע"י איריס אייזנשטט וד"ר אסנת קידר

 

  1. Fogelholm, M (2010). Physical activity, fitness and fatness: relations to mortality, morbidity and disease risk factors. A sustematic review, Obisity reviews, 11:202-221

2.McAuley, P A at al (2014). Fitness, Fatness and Survival in Adults with Prediabetes. Diabetes care, February, 37:520-536.

  1. Tricia Y at al (2006). Obesity as compared with physical activity in predicting risk of coronary heart disease in women. Circulation  Jan 31; 113(4): 499-506

 

כתיבת תגובה

TOP