סימנים להתקף לב: כך פספסתי את כולם

הם היו שם. נופפו לי לשלום. ניסו להסב את תשומת לבי לקיומם. ואני התעלמתי מהם, חשבתי שהם משהו אחר בכלל. שבועיים שלמים. ואז התקף.

קוראים לי גיל. בגיל 40 עברתי התקף לב. אני לא מעשן, ה-BMI שלי לגמרי בגבולות הנורמה, הכולסטרול שלי ממש תקין. ובכל זאת: עברתי התקף לב.

להתקף קדמו כמה וכמה סימנים שיכלו למנוע אותו מבעוד מועד. איך לא איתרתי אותם?

מתברר שהסימנים הקלאסיים להתקף לב, ובראשם תחושת תעוקה דומיננטית מאוד בחזה – לא מאפיינים את כל התקפי הלב.

חלק מהסימנים להתקף לב הם הרבה יותר עדינים, מתוחכמים, מוסווים. הסימנים המוסווים האלה אופייניים יותר להתקף לב בקרב נשים ופחות אצל גברים – אך הם מאפיינים גם חלק מהתקפי הלב בגברים. וכך היה אצלי.

אז איך אני, משפחתי, חבריי ואפילו הרופא שלי – פספסנו את הסימנים המקדימים להתקף לב? הנה, ככה.

הסימנים שקדמו להתקף

1. עייפות כללית

מה הרגשתי:

שבועיים לפני ההתקף חשתי שאין לי כוח. שאני מתעייף מהר מדי. שלאחר פעולות יומיומיות פשוטות כמו שטיפת כלים, הליכה קצרה או משחק עם הילדים – אני מרגיש צורך לשכב במיטה ולנוח. לאחר כמה דקות של מנוחה ההרגשה השתפרה ויכולתי להמשיך בשגרה.

מה חשבתי שזה:

העומס בעבודה כנראה משפיע עלי, הדאגות של העסק משפיעות על הנפש ומשם על הגוף. אני צריך להפחית עומס, פחות לקחת ללב.

מה זה היה באמת:

סימן מקדים להתקף לב. כאשר הגוף נמצא בפעילות, הלב נדרש לעבוד בהספק גבוה יותר. אם יש היצרות של העורקים, חלקים גדולים בלב לא מקבלים אספקה של דם ואינם יכולים להזרים מספיק דם. כתוצאה מכך הגוף מבקש מנוחה.

2. חוסר באוויר

מה הרגשתי:

מסלול ההליכה אל בית הספר של בנותיי משופע בעליות וירידות. בדרך כלל אני צולח אותן בקלות. בשבוע שקדם להתקף שמתי לב שאני מתנשם ומתנשף בצורה לא סבירה בחלק מהעליות. פעם אחת אפילו נאלצתי לעצור לרגע כדי "לתפוס אוויר". בימים הסמוכים להתקף שמתי לב שכשאני עולה במדרגות – אחרי קומה אחת כבר אין לי אוויר. בדרך כלל זה היה קורה רק בקומה הרביעית.

מה חשבתי שזה:

אני חייב לחזור לעשות כושר. לאחר שנולדו לי תאומים, חודשים ספורים קודם לכן, הפסקתי עם שגרת הספורט – מסלולי האופניים ביער בן שמן וריצות הערב. אז מה הפלא שהכושר שלי ירד כל כך? הוסיפו לזה עוד כמה קילוגרמים מיותרים שהעליתי והרי לכם מתכון לגוף מנוון וכבד.

מה זה היה באמת:

סימן ברור ומטריד מאוד לתעוקת לב. כאשר מתבצעת פעילות ספורטיבית כמו הליכה מהירה, ריצה או עלייה במדרגות, הלב נדרש לעבוד בהספק גבוה. כאשר לא כל המעברים פתוחים – הלב לא עומד בעומס: הוא לא מקבל מספיק חמצן ועל כן לא מצליח להזרים מספיק דם לגוף,  והאדם נאלץ לעצור ולנוח. ירידה כה דרסטית בכושר היא נורה אדומה זועקת.

3. תחושות לא נעימות בחזה

מה הרגשתי:

מיחושים קטנים באיזור החזה, לפעמים צביטות קטנטנות במרכז החזה או סתם תחושה מוזרה ושונה במקומות שונים בחלל בית החזה. הכאבים היו דומים מאוד לכאבים בשעת צרבת, תופעה שהכרתי מהעבר.

מה חשבתי שזה:

צרבת. אולי דלקת בוושט שהייתה לי בעבר וחזרה שוב. כנראה שהטרדות היומיומיות והלחץ בעבודה משפיעים לי על הגוף.

מה זה היה באמת:

סימן ברור להתקף לב. עניין משמעותי שלא מספיק שמתי לב אליו: כאשר הייתי במנוחה כאבי ה"צרבת" פחתו. צרבת לא מושפעת ישירות מפעילות אירובית של הגוף. היא פשוט נמצאת שם. אם כאבי "צרבת" מושפעים ישירות ממאמץ או מנוחה – יש כאן סימן ברור לתעוקה לבבית.

הביקור אצל הרופא

כמה ימים לפני ההתקף הרגשתי שאני צריך לראות רופא. נו, בסדר, גם האישה דחקה בי שאלך לראות רופא כי משהו בי "לא מוצא חן בעיניה".

הלכתי אל רופא כללי בקופת החולים. סיפרתי לו שאני מרגיש לא טוב באופן כללי, אך הדגשתי בעיקר את הצרבת. סיפרתי גם את ההיסטוריה הרפואית על הדלקת בוושט. כמעט לא דיברתי על המחסור באוויר והירידה הדרמטית בכושר. זו היתה טעות קריטית.

הרופא בדק אותי באופן כללי, לא חש במשהו חריג, ורשם לי תרופה להקלה על צרבת – אומפרדקס. בדיעבד, לו הייתי מדייק יותר בפרטים, ייתכן שהיה חושד בתעוקה ושולח אותי למבחן מאמץ.

חזרתי הביתה רגוע יותר. התחלתי ליטול תרופות נגד צרבת, ולא היה ברור לי אם הן מפחיתות כאב או לא.

המשכתי בשגרה.

יום ההתקף

מהבוקר חשתי שכנראה משהו לא טוב מתחולל בגוף שלי. התחושות המעיקות בחזה היו נוכחות יותר, המחסור באוויר אחרי הליכות קצרות היה ברור וחד, העייפות בצבצה מהבוקר וחבריי לעבודה טוענים שהיה לי גם חיוורון קל.

אבל לא חלמתי שאני עובר התקף לב. בדמיוני, התקף לב מתאפיין באדם המתמוטט באמצע הרחוב, אוחז בחזהו ומרגיש תעוקה אימתנית "כאילו שפיל יושב עליו". מי שעובר התקף לב לא יכול סתם כך להסתובב בין בני האדם ולתפקד כרגיל, זה פשוט לא הגיוני.

אז המשכתי ביום העבודה שלי כרגיל. בשעות אחר הצהריים הרמתי טלפון לאחי שהוא רופא אף אוזן גרון. כשהוא שמע את התיאורים שלי על מחסור באוויר ותחושות לא נעימות של "צרבת" בחזה למרות שאני נוטל תרופות נגד, הוא דרש שאלך מייד לבדיקת אק"ג בקופת חולים, ללא שיהוי. כשאחי נלחץ, אני נלחץ. אז הלכתי.

האחות סיימה את בדיקת האק"ג ונמלטה מהחדר. היא חזרה מבוהלת כעבור רגע עם אותו רופא שראה אותי לפני מספר ימים. הרופא הבהיר לי שהבדיקה גילתה שמשהו לא כשורה בלב שלי ושאת הבירור חייבים לעשות בבית החולים ובאופן בהול. ניידת נט"ן כבר הוזמנה, כדור אספירין כבר הוכנס מתחת ללשון, וכעבור פחות משעה הייתי בבית חולים.

בדיקת אנזים הטרופונין השלימה את התמונה: אני עובר התקף לב. אנזים זה מופרש לדם כאשר תאי הלב מתים. הבדיקה הוכיחה – הלב שלי היה במצוקה. לאחר כמה שעות עברתי צנתור אשר במהלכו זוהתה חסימה של 99% באחד העורקים. החסימה נפתחה והוחדר לי סטנט כדי להשאיר את הנתיב פתוח. בדיקת אקו לב גילתה שלמרות הזמן שהמתנתי – אין נזק קבוע ללב. לאחר מספר ימים כבר הייתי בבית, כאשר לפניי תהליך שיקום ותרופות לכל החיים.

השאלה שנשאלתי שוב ושוב על ידי הצוות בבית החולים וגם בשיקום: איך, איך זה ששבועיים אני מקבל אותות מצוקה מהלב – ומתעלם מהם.

התשובה: חוסר מודעות משולב בהדחקה.

למה חשוב לשים לב?

אם אתם רוצים למנוע התקפי לב אצל מכריכם, הפיצו את המידע: לא תמיד הסימנים להתקף לב הם סימנים קלאסים שעליהם שמענו. לפעמים צריכים להקשיב לגוף היטב, לאסוף רמזים ולחבר תופעות שונות זו לזו כדי לאתר התקף ממשמש ובא ולמנוע אותו.

הנה צרור עצות שגיבשתי לזיהוי התקף לב:

1. לא כל צרבת היא צרבת: נסו להבחין בין תחושת צרבת לבין סימן להתקף לב:
   • א. האם יש קשר ברור בין האכילה לבין הכאב?
   • ב. האם יש קשר ברור בין פעילות גופנית או מנוחה בשכיבה בין כאבי אותה צרבת?

2. זהו ירידה חדה בכושר: אם אתם מתקשים מאוד לבצע פעילויות שבאופן רגיל הייתם עושים בקלות – לכו להיבדק. ירידה חדה בכושר עשויה להעיד על בעיה בלב.

3. תנו לרופא מידע לא מסונן: פרטו בפני הרופא את התמונה המלאה ואל תנסו לשבות אותו מראש בתפיסות שלכם. במקום להגיד לו שיש לכם צרבת – תארו בפניו בדיוק מה אתם מרגישים ומתי. מומלץ לרשום לעצמכם בדיוק מהן התחושות לפני שמגיעים אל הרופא.

4. הקשיבו לסובבים אתכם: אם בני המשפחה טוענים שפניכם אינם כתמול שלשום – חיוורים יותר, עייפים יותר, כנראה שהם מזהים שמשהו לא בסדר אצלכם אף אם אתם עצמכם לא מעניקים לכך חשיבות יתרה.

הגוף שלנו הוא חכם. מאוד. הקשיבו לסימנים שהוא שולח אליכם. שימו לב לסימני הלב. יש ספק? אין ספק. חייגו 101.