לכל אחד יש זכות לנשום

מאמר זה ניכתב עבור המרכז לבריאות לב האישה על ידי חיים גבע הספיל ממשרד הבריאות

היום, ה-31.5.2016, מצוין ברחבי העולם "יום ללא עישון" העולמי המתקיים מדי שנה מאז 1987. העישון היה ועודנו גורם המוות הגדול ביותר, הניתן למניעה.

למרות שהמאה ה-21 מזמנת לנו מגפות חדשות וישנות, מגפת העישון ממשיכה להכות במין האנושי ברציפות כבר למעלה ממאה שנים. הערכות התמותה המיוחסת לעישון עד סיום המאה הנוכחית עומדים על כמיליארד בני אדם בסה"כ; חלק גדול מהם מסין, הודו, מדינות מתפתחות ומדינות עולם שלישי. 6 מיליון איש מתים בכל שנה בעולם כתוצאה מנזקי העישון, מתוכם 600 אלף מתים מנזקי העישון הכפוי. בישראל מתים מידי שנה כ-8 אלפים איש, מנזקי עישון, כגון סרטן ריאות, מחלות לב וכלי דם ומחלות דרכי הנשימה, מתוכם 800 מתים מנזקי העישון הכפוי. מחקרים מראים, כי רבים מהמעשנים מתחילים לעשן בגיל צעיר, לפני וסביב גיל 18 ומצביעים על תופעה נפוצה של עישון נרגילה בקרב בני נוער, שנחשבת בטעות לפחות מזיקה. נכון לשנת 2014 עומד שיעור המעשנים בישראל על 19.8%. מבין הגברים שיעור המעשנים עומד על 27.3% ומבין הנשים על 12.6%.

על הצו החדש בנושא העישון וחקיקה ישראלית בקצב הצב

בשנות השמונים של המאה הקודמת מדינת ישראל הייתה בין חמש המדינות המתקדמות בעולם בחקיקה למניעת עישון במקומות ציבוריים, אולם במשך 30 השנים שחלפו מאז, במקביל להתפתחות המדעית ולהכרה בהיקף הנזק הנגרם מחשיפה לעישון כפוי, העולם התקדם בחקיקה המגבילה עישון במרחב הציבורי, בקצב מהיר מזה של מדינת ישראל.

המגמה בישראל, כמו בעולם כולו, כולל במדינות אפריקה, דרום אמריקה והמזרח הרחוק, היא להרחיק את העישון מהמרחב הציבורי כולו, הן בתוך מבנים והן מחוצה להם, במטרה להבטיח את ההגנה המוחלטת לה זכאי הציבור מפני חשיפה לעישון כפוי. אולם, קצב התקדמות החקיקה תלוי במידה רבה בעמדתם האישית של חברי הכנסת בנושא זה, בנורמה המקובלת באותו מקום, במידת הלחץ שמפעיל ציבור המעשנים באותו מקום ציבורי ורואה לעיתים בהגבלה על העישון כפגיעה בתנאי העבודה שלו, וכן מושפע ממגמות דומות במדינות מערביות מוכרות.

במאי 2011 אימצה הממשלה את המלצת משרד הבריאות לתכנית הלאומית לצמצום העישון ונזקיו. שתי המטרות המרכזיות בתכנית הלאומית הן: שיפור ההגנה על הציבור ועל העובדים מפני חשיפה לעישון כפוי, שהוכחה כגורמת לתחלואה קשה, לנכות ואף למוות, וכן למנוע ולצמצם עישון והתנסות בעישון בקרב צעירים.

ב 2014 – הורחב החוק אף לאצטדיוני ספורט, ובהם נקבע כי העישון באצטדיון ספורט אסור למעט במקומות שהוקצו לעישון בידי הנהלת האצטדיון (אם הוקצו).

בפברואר 2016 נכנס לתוקף צו של שר הבריאות לתיקון התוספת לחוק מניעת העישון במקומות ציבוריים והחשיפה לעישון. בהתאם לצו זה חל איסור מוחלט על עישון בכל שטחו של מוסד חינוכי.

הבשורות הרעות: רבים מאיתנו בעצם מעשנים. השאלה היא אם יד ראשונה? יד שנייה? יד שלישית?

 מוצרי הטבק הם מוצר צריכה ייחודי משתי בחינות עיקריות, ראשית זהו מוצר הצריכה היחיד שצפוי להרוג ולקצר את חייהם של מחצית מהמשתמשים בו (יד ראשונה) בדיוק לפי הוראות היצרן, ושנית הנזק הנגרם מהשימוש במוצר אינו רק למשתמש אלא גם לאלו הנמצאים בקרבתו ונחשפים לעשן הנפלט מהסיגריה או מהמעשן עצמו, קרי עישון כפוי או פאסיבי (יד שנייה), ובהתאם להערכות מדובר על היקף תחלואה ותמותה המגיע לכ- 10% מזה המיוחס לעישון אקטיבי. . כ-85% מעשן הסיגריות הוא ללא צבע או ריח ולכן לעיתים אנחנו אפילו לא מודעים לכך שאנחנו נחשפים לעישון כפוי.

בשנים האחרונות החל שימוש במושג חדש, עישון מיד שלישית, המתאר חשיפה לרעלים הנמצאים בעשן הסיגריות גם לאחר שהעשן התפוגג, וזאת דרך קירבה או מגע עם שטיח, ריפוד, בגדים, שיער שנחשפו לעישון כפוי וספגו את עשן הסיגריות והרעלים, ולאחר מכן משחררים אותם במשך דקות ושעות ארוכות.

דוגמה לכך הם רכב או חדר במלון שעישנו בהם, וניתן להריח ואף למדוד ולכמת את ריכוזי הרעלים הספוגים בריפוד, בשטיח או בריהוט אחר.

על פי הערכות, העישון מיד שלישית מהווה למעשה כ- 5% עד 60% מכלל החשיפה לעישון כפוי.

מסיבות אלו ישנה חקיקה ייחודית בהיקפה וחומרתה, המגבילה עד כדי איסור מוחלט את העישון במקומות ציבוריים שונים, כשהמטרה המרכזית היא לא בריאות המעשן אלא דווקא בריאותו של כלל הציבור הנמצא ומשתמש במרחב הציבורי שזכאי לנשום אוויר נקי.

הבשורות הטובות: זכותכם לנשום אוויר נקי במרחב הציבורי.

 אל תתביישו לבקש מאנשים שסמוכים אליכם לא לעשן, ועל ידי כך לעצב נורמה התנהגותית, או באמצעות עידוד לקביעת מדיניות פנימית מחמירה שתגביל את העישון במקום.

לקריאת החוק המלא

הכתבה מאת: חיים גבע הספיל – מרכז בכיר למניעת עישון, המחלקה לחינוך וקידום בריאות במשרד הבריאות