מי הזיז את המגנזיום שלי?
הוא מהווה חלק בלתי נפרד מכל תא בגופנו ויש לו תפקיד חשוב ביצירת עצם וחלבונים חיוניים. ולמרות זאת, רבים מאיתנו לא צורכים את הכמות היומית הנדרשת של מגנזיום, מה שעלול לגרום למחלות לב וכלי דם. לא מן הנמנע כי הסיבה לכך היא השימוש ההולך וגובר בישראל במים מותפלים, שבתהליך התפלתם מאבדים מינרלים וביניהם המגנזיום
נא להכיר: מגנזיום. המינרל הרביעי בשכיחותו בגוף האדם וחלק בלתי נפרד מכל תא המרכיב את גופנו. המגנזיום מעורב בתהליכי ניצול אנרגיה וביצירת עצם וחלבונים החיוניים לפעילות גופנו.
המגנזיום המצוי בגופנו נספג במערכת העיכול ומקורו בצריכת מזון או תוספי תזונה. צריכה לא מספקת שלו עלולה לגרום למגוון תסמינים ביניהם התכווצויות שרירים, נמלולים, דפיקות לב, יתר לחץ-דם ועוד.
כמות המגנזיום הדרושה למבוגרים נעה בין 300 מ"ג ליממה בנשים ו-400 מ"ג בגברים. אולם מחקרים שנערכו בישראל הראו כי אנו רחוקים מצריכה של כמות זו באופן משמעותי. על פי הערכה, 2.5% עד 15% מכלל האוכלוסייה סובלים מרמה נמוכה מדי של מגנזיום בדמם כאשר הסיבה העיקרית לכך היא צריכה מועטה מדי של מגנזיום בדיאטה שלנו. אחד הדיונים האקטואליים בהקשר למגנזיום נוגע לסוגית המים המותפלים בישראל, שהשימוש בהם הולך וגובר בעשור האחרון. כ-35% מצריכת המים בישראל כיום מקורה במים מותפלים.
כיצד משפיע תהליך ההתפלה על צריכת המגנזיום שלנו?
בתהליך התפלת מים מבוצעת הפרדה בין מים לחומרים המומסים בו כדי לקבל מים ראויים לשתייה או לשימוש בחקלאות. בין יתר המינרלים והמלחים אשר "אובדים" בתהליך ההתפלה, מצוי גם המגנזיום, שצריכתו במי השתייה מהווה כ-20% מתצרוכת המגנזיום היומית המומלצת לאדם. בעוד שליטר מי ברז רגילים מכיל כ-25-20 מ"ג של מגנזיום, מים מותפלים הם בעלי תכולה מזערית עד אפסית של מגנזיום, דבר אשר כאמור מפחית את צריכת המגנזיום היומית שלנו.
מספר מחקרים הראו כי אוכלוסייה שצרכה מים רגילים הייתה בסיכון מופחת לתחלואה ותמותה ממחלות לב וכלי-דם. כך למשל, ב-2008 פורסם מחקר שסקר את המחקרים שפורסמו עד אז, ומצא כי צריכת מי שתייה המכילים מגנזיום מובילה לירידה ב-25% בתמותה ממחלות לב וכלי-דם. מחקר אחר שנערך בקרב כ-58 אלף משתתפים, העלה ממצאים מרשימים במיוחד בקרב נשים: בהשוואה בין עשרים האחוזים העליונים בצריכת מגנזיום בתפריט היומי לבין עשרים האחוזים התחתונים נמצאה ירידה של 50% במחלת לב כלילית, ירידה של 32% בסיכון לשבץ והפחתה ב-36% בכלל מחלות הלב וכלי-הדם בקרב נשים.
ומה באשר לקשר בין צריכת מי שתייה מותפלים לבין תחלואה ותמותה ממחלות לב וכלי-דם? מחקר ישראלי בשיתוף פעולה של חוקרים מאוניברסיטת בר-אילן לבית החולים שיבא, ניסה לענות על שאלה זו. המחקר בחן כ-4,680 חולים שאושפזו בשל התקף לב. הוא חילק אותם על-פי אזורי מגורים: קבוצה שבאזור מגוריה סופקו מים מותפלים (לאחר שהחל עידן התפלת המים) לעומת קבוצה באזור מגורים בו מסופקים מים רגילים. החוקרים מצאו כי בפרק הזמן שקדם לעידן התפלת המים לא היה הבדל בתמותה שלאחר התקף הלב בין שתי הקבוצות, אך בעידן שבו נכנסו המים המותפלים לשימוש, התמותה ב-30 הימים לאחר התקף הלב, וכן כשנה אחת לאחר התקף הלב הייתה גבוהה יותר ב-135% ו-87% (בהתאמה) בקבוצה שצרכה בעיקר מי שתייה מותפלים. עם זאת חשוב לציין כי מדובר במחקר תצפיתי, אשר ביכולתו למצוא מתאם בין תופעות אך אינו מאפשר הסקה על קשר סיבתי ביניהן.
על פי הערכות של משרד הבריאות, צריכת מי שתייה מותפלים, שהם חסרי מגנזיום, תביא להעלאת התמותה ממחלות לב וכלי-דם ב-250 איש מידי שנה, מספרים שילכו ויגדלו עם העלייה בהתבססות על מים מותפלים. לאור זאת, המלצות עדכניות מדברות כיום על הוספת מגנזיום למים המותפלים, מהלך שנכון לעתה נתקל בקשיים בירוקרטיים ותקציביים בישראל.
בגלל השינויים התכופים של רשות המים בישראל במפת הובלת המים ומקורם, קיים קושי לומר מהם האזורים בהם מסופקים מים מותפלים. אם כן, מה אנו כצרכנים יכולים בעצם לעשות?
ראשית, חשוב להרגיע ולהבהיר שמכיוון שמגנזיום נפוץ בסוגים רבים של מזונות, הרי שמחסור חמור בו הוא נדיר יחסית באנשים בריאים במדינות מפותחות כדוגמת ישראל. שנית, ניתן לצרוך מוצרים עשירים יותר במגנזיום כגון ירקות ירוקים (לדוגמה בתרד יש 78 מ"ג לחצי כוס), שקדים (280 מ"ג ל-100 גר'), אגוזי קשיו (260 מ"ג ל-100 גר'), בוטנים (63 מ"ג לרבע כוס), חלב סויה (61 מ"ג לכוס אחת), אדממה (50 מ"ג לחצי כוס), אבוקדו (44 מ"ג לכף אחת), כמו גם קטניות (שעועית ואפונה), דגים ומוצרי חלב.
אם בדיקות המעבדה שאתם עושים עדיין מצביעות על מחסור כרוני במגנזיום, ניתן להיוועץ עם הרופא המטפל וליטול טבליות מגנזיום המשווקות בבתי המרקחת.
נכתב על ידי יעקב (קובי) מגרלי, בוגר ביה"ס לרפואה של האוניברסיטה העברית והדסה ותלמיד לתואר מוסמך בבריאות הציבור במסגרת מסלול MD/MPH