מדוע יצרה האמנית רות הורם את פסל "לב אישה"?

12.04.2016 / פורסם בסיפורים אישיים
רות הורם

"אני זקנה. זקנים בגילי, זכותם לעבוד, ליצור, להתבטא ולהשפיע על החברה. יש לי חופש, ואני מצפצפת על מה שיגידו עליי". כך רות הורם, 85, ציירת ופסלת ישראלית המתגוררת בירושלים.

הורם היא אולי הדוגמה המוחשית ביותר לביטוי "תאוות חיים". סדר יומה האינטנסיבי עמוס בפעילות, מעלות השחר ועד שיסתיימו כל תכניותיה לאותו היום. גם בגילה המופלג היא עדיין רוקמת חלומות ובעיקר דואגת להגשימם. לפני כמה שבועות, לצורך ההמחשה, נסעה בשבת בבוקר לעשות אומגה בכפר עציון עם נכדתה בת ה-12.

מגילת חייה של רות מרתקת. מי שסיימה את לימודיה האקדמיים ב"סנט מרטין סקול אוף ארט" בלונדון בשנות ה-50, זכתה בפרס ראשון בתערוכת אונסק"ו לציור בפריז בשנת 1960 ובפרס ירושלים למפעל חיים לשנת 2012, מסכמת את מסכת חייה עד כה כ"חיים בצל המוות".

בגיל 26 חלתה בזאבת. התרופות שקיבלה כטיפול פגעו ברשתיות שתי עיניה. היא לקתה בעיוורון חלקי שהולך ומתגבר עם השנים. גם הכליות נפגעו באופן דרמטי; כליה אחת לא פועלת כבר שנים והשנייה פעילה באופן חלקי. בשנות ה-30 לחייה עברה כריתה של שני השדיים, ואז בגיל 40 נפגע גם הלב.

"הייתי בירושלים במסיבת ברית מילה של בן של חברים, בדירה שלהם, והחזקתי את התינוק בידיי מעל שולחן זכוכית. לפתע חשתי ברע,סחרחורת וחולשה.ברגע האחרון ממש העברתי את התינוק לידי האישה שעמדה לידי. נפלתי קדימה והתמוטטתי על שולחן הזכוכית שהתנפץ ואיבדתי את ההכרה. הייתי על סף מוות. אני זוכרת את דמותי נסחפת אל כיוון של אור חזק בקצה מנהרה. רופא שיניים שנכח באירוע הורה לפנות אותי להדסה. באמבולנס חזרה אלי ההכרה ונכנסתי ללחץ. יהודה, בעלי (באותם ימים שגריר ישראל בפינלנד), היה איתי.שאלתי את בעלי 'למה אין סירנה באמבולנס'? לא נרגעתי עד שנהג האמבולנס הפעיל את הצופר. בבית החולים פגש אותי פרופ' חיים לוטן, ראש מערך הלב בהדסה, שהיה כונן לילה. הוא הסביר שחוויתי דום לב והורה להשתיל לי קוצב לב".

מאז אותו אירוע, מדי שמונה שנים בערך, מוחלף בגופה הקוצב. באחת הפעמים, לפני החלפת קוצב, "כשראיתי את צילום הרנטגן של כלוב הצלעות שלי", משחזרת הורם, "זיהיתי בו המון חוטים של אלקטרודות ישנות וכמה גופים של קוצבי לב ישנים, ואז באו ההשראה והרעיון להפוך זאת לפסל".

פסל לב אישה מידברן
קרדיט: Ehudg, ויקיפדיה

הורם אינה רק ציירת ופסלת, אלא יושבת ראש אגודת הפסלים והציירים לשעבר, כלת פרס אמני ירושלים ועבודותיה מוצגות בין השאר במוזיאון תל אביב, מוזיאון ארץ ישראל ובאוספים פרטיים בניו יורק ובשווייץ. תמונת הרנטגן היוותה השראה לפסל שלו קראה "לב אישה" – פסל אינטראקטיבי, המשנה צבעים לפי קצב המוזיקה ובשיתוף קהל.

הפסל, דמות אישה הנישא לגובה 17 מטר דומה לעץ. זרועותיה של האישה דמויות ענפים נישאים מעלה והיא אוחזת דגלים שעליהם מבנה דמוי צלעות. במרכז הדמות נמצא "הגזע" –להביור בוער, ובתוך הצלעות ממוקם לב פועם המחליף צבעים בהתאם לקצב התיפוף וגם כחלק ממופע אינטראקטיבי – במהלכו הקהל מתופף על חביות הנמצאות למרגלותיו – פעולה שמאפשרת לכאורה לשמוע את פעימות הלב של המתופף. התאורה, באמצעות אש חיה, מדמה את קצב הפעימות. תהליך יצירתו של הפסל סייע בתחילה להורם בהתמודדות עם מחלת הלב שלה, ולאחר מכן, ב-2015, לאלמנט הבולט ביותר בפסטיבל מיד-ברן הישראלי המתקיים מדי שנה במדבר ליד שדה בוקר. "לב אישה", צירוף של חומרים ממוחזרים, בעיקר גרוטאות של חלקי מכוניות, שבהם משתמשת הורם ליצירת פסליה. בין שאר עבודותיה ברחבי ישראל:

רות הורם פסל
"חלומו של זית", פסל מחומרים ממוחזרים המתאר עץ זית. שיתוף פעולה בין רות הורם לניהאד דביט. הפסל יוצב בכיכר וינגייט, בירושלים. קרדיט: Ehudg, ויקיפדיה
פסל רות הורם
סקיצה לפסל "גמל הנביא", מיצב של גמל שלמה, באורך 8 מ' עשוי מברזל, שיוצב בפסטיבל מיד-ברן 2016. רגליו של הגמל עשוית מוטות ברזל, הגוף והכנפיים רשת ברזל. העיניים וחלקים נוספים מגופו עשויים מגרוטאות.
קרדיט: Ehudg, ויקיפדיה

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

"אני מתעוררת בשש וחצי בבוקר. מקפידה על שגרת אימונים יומיים של יוגה, פילאטיס ופלדנקרייז, ומעבר לכך אני דואגת לעצמי בעוד דרכים טבעיות כמו דיקור סיני ורפלקסולוגיה. וכמובן תזונה: עברתי לטבעונות, בהתחלה מטעמים אידיאולוגיים, אבל אני רואה שזה גם משפיע עליי לטובה. זה לא קל לשנות הרגלים, מקווה שאצליח להתמיד".

"בהתחלה מצבי הרפואי השפיע על איכות חיי. לא תפקדתי, שכבתי בבית, סבלתי המון מסחרחורות, אבל עם השנים לא נתתי לזה לעצור אותי. באמנות שלי אני מראה ראשית כול את עצמי. זה צורך מאוד אגואיסטי: ליהנות ממה שאני עושה ומראה, שהמוצר ימצא חן בעיניי וגם בעיני הסביבה".

הורם עדיין מתכננת לתקן את העולם. בצעירותה הקפידה לצאת להפגנות ולשלוח מסרים פוליטיים. עכשיו חשוב לה יותר להתמקד בעניינים שבלב: יחסים בין אדם לחברו, וטיפוח של אוכלוסיות חלשות שזקוקות לעזרתה מעצם קיומן. לאחרונה, שמעה גם על הסיכון הגבוה של נשים למות ממחלות לב. "אבל אפשר להמשיך לחיות טוב גם אחרי וגם הרבה זמן, שלא יתייאשו",היא מבקשת להעביר מסר לנשים שחל, ומוסיפה: "אני קוראת לקוצב הלב שלי 'עזר בתוכי' ומודה לו על שהוא מעניק לי חיים משוגעים".

קרדיט תמונה ראשית: Ehudg, ויקיפדיה

כתיבת תגובה

TOP