הכוחות המשולבים

מחלות לב וכלי דם הן תופעה שכיחה וקטלנית בקרב חולי סרטן, לעתים כתוצאה מהטיפולים שהם עוברים ולעתים מסיבות אחרות. על רקע זה התפתח בעולם הרפואה תחום חדש: קרדיו-אונקולוגיה. קרדיולוגים, אונקולוגים והמטולוגים פועלים בצוותא כדי להעניק לחולי הסרטן טיפול מיידי במחלות לב – וגם טיפול מניעתי.

כאשר הייתה בת 25, אובחנה איילת (שם בדוי)  כסובלת מסרטן שד. היא טופלה כמקובל בכימותרפיה, ונאלצה לעבור גם כריתת שד.

איילת הייתה במעקב במשך כשנה, ואז הפסיקה אותו כיוון שחשה שהיא  "יותר מדי במערכת הרפואית". כעבור כ-12 שנים החלה לחוש עייפות מתקדמת וקושי במאמצים שהלך והתגבר. היא עברה בדיקות שמצאו  אצלה פגיעה בשריר הלב שהביאה להגדלתו של החדר השמאלי ולתפקוד לקוי שלו –  ולאבחנה של אי ספיקת לב.

איילת אינה היחידה. מחלות לב וכלי דם הן תופעה מוכרת בקרב מי שסבלו מסרטן, והן גורם המוות השני אצלם אחרי סרטן חוזר.

על רקע זה נוצר תחום חדש ברפואה: קרדיו-אונקולוגיה. זהו תחום הולך ומתפתח בעולם, המאפשר התייחסות משולבת של קרדיולוגים עם אונקולוגים והמטולוגים לחולי סרטן הסובלים, או עלולים לסבול, מבעיות לב ב"מסע" הארוך של הטיפול.

הקרדיולוגים, האונקולוגים וההמטולוגים נמצאים בקשר קרוב והדוק עם חולי הסרטן על מנת להיות ערוכים לאפשרויות של פגיעה לבבית ולהעניק להם טיפול מיידי על פי סוג המחלה, אופי הטיפול והרקע הספציפי של כל חולה וחולה. לצד ההיערכות המוקדמת, מקיימים רופאי הקרדיו-אונקולוגיה מעקב רפואי אחרי החולים ולעתים גם טיפול מניעתי, בטווח הקצר ובמידת הצורך גם לאורך זמן.

אחד הגורמים לפגיעות לבביות בחולי סרטן הם טיפולי הכימותרפיה – שיטת הטיפול המקובלת במרבית חולי הסרטן. יתרונה של הכימותרפיה הוא ביכולתה להרוס תאים ממאירים, אולם הטיפול יכול גם לגרום נזק או מוות לתאי שריר הלב, או במילים אחרות – גורם רעילות ללב. הנזק ללבו של חולה הסרטן עלול להיגרם באופן מיידי או לעתים אף לאחר מספר ימים, שבועות , חודשים ואפילו שנים.  בחולים ששרדו סרטן בילדות, השכיחות של מחלות לב עולה פי 7 בהשוואה לאחרים בגילם שלא עברו טיפול לסרטן, לרוב בעקבות תופעות לוואי של הטיפול.

הטיפול הכימותרפי אינו הסיבה היחידה לעלייה בתחלואה לבבית לאחר מחלת הסרטן. בעבר, כשטיפול בהקרנות היה פחות מדויק, גם הקרנות לחזה גרמו להאצה של מחלות לב וכלי דם. בנוסף,  נשים העוברות טיפול לסרטן השד נוטות לעלות במשקל, מה שעלול לתרום לסוכרת, יתר לחץ דם ומחלות לב. סיבה נוספת היא  שגורמי הסיכון למחלות לב פחות מטופלים בקרב מי ששרדו מחלת סרטן. סיבה אחרונה ולא חביבה:  גורמי הסיכון המשותפים לסרטן ומחלות לב: עישון, השמנת יתר ואורח חיים יושבני (ישיבה ממושכת כחלק משגרת היום).

את הבעיות הניצבות בפני הצוות הקרדיו-אונקולוגי והמחייבות התייחסות ניתן לחלק לשלוש קבוצות העיקריות מבחינת אופיין ובעיקר מבחינת הזמן ביחס לטיפול:

חולים עם מחלת לב ידועה עוד לפני שהתגלתה מחלת הסרטן.

חולים ללא מחלת לב ידועה העוברים טיפול למחלת הסרטן (כימותרפיה וכו') ומפתחים בעיות לב במהלך הטיפול.

חולים לאחר טיפול במחלת הסרטן שעברו טיפול כימותרפי וגם פגיעה לבבית, או שמפתחים פגיעה לבבית כלשהי בשלב מאוחר יותר.

כל אחת מתת-הקבוצות הללו יכולה לכלול פגיעה לבבית מאחד או יותר מהסוגים הבאים: פגיעה בשריר הלב עם או בלי אוטם שריר הלב, הפרעות קצב, פגיעה במעטפת הלב (פריקרד) או הפרעות מסתמיות. בחלק מהמקרים, הנזק הנגרם לשריר הלב ולתיפקודו מביא את האונקולוג וההמטולוג להחליט על הפחתת מינון התרופה שמקבל החולה בהחלפתה בתרופה אחרת.

זוכרות את איילת? הנה החדשות הטובות: היא החלה לקבל טיפול תרופתי אינטנסיבי בהכוונת קרדיולוג. הטיפול בה כלל גם מעקב קרוב ואף השתלת קוצב מיוחד. עם הזמן חל שיפור איטי והדרגתי במצבה. כיום, לאחר כ-20 שנה. היא אמנם ממשיכה במעקב הקרדיולוג ורופא המשפחה, אבל חזרה לתפקוד משופר.

הכותב פרופ׳ דן גילון, מנהל קרדיולוגיה לא-פולשנית / אקוקרדיוגרפיה, מרפאה קרדיו-אונקולוגית, מערך הלב . מרכז רפואי אוניברסיטאי הדסה – עין-כרם. ירושלים, ישראל.