סיפורה של קרן אעידה

כאשר קרן אעידה הגיעה לרופא המשפחה בגלל חשש שמא היא חולה באסטמה – היא לא תיארה לעצמה שבכך היא מתחילה בכך מסע קשה, מטלטל אך מציל חיים – החיים שלה.

זה היה ב-2008. קרן  הייתה אז סטודנטית לתואר שני, אם לשישה ילדים, שאת הצעירה שבהם, שושנה בת העשרה חודשים, הביאה עימה בכל יום לכיתת הלימוד באוניברסיטה לאחר נסיעה של שעתיים ממושב בית מאיר שעל אם הדרך מתל-אביב לירושלים. כמו אמהות עסוקות רבות, היא לא חשבה הרבה על בריאותה שלה, אולם כאשר קוצר הנשימה והעייפות שחשה מאז הריונה האחרון הפכו לקשים מנשוא, היא החליטה כי הגיעה העת לבקר את רופא המשפחה.

הרופא שלח אותה לבצע צילום רנטגן של בית החזה, אך עדיין לא תפס שאעידה סובלת ממשהו חמור הרבה יותר מאסטמה. הוא שלח אותה לרופא מומחה, וזה הורה לה ללכת מיד לבית החולים – לאחר שקלט מהאזנה לפעימות הלב שלה כי היא סובלת מבעיה הקשורה לאי ספיקת לב.

שבועיים לאחר מכן, כאשר קרן אעידה עדיין הייתה תחת השגחה בבית החולים הדסה עין כרם, היה לה התקף לב. "בניגוד למה שאנשים חושבים על בעיות לב, הבעיה שלי לא נגרמה בגלל עורקים סתומים. גם לא בשל הרגלי אכילה בעייתיים או משום שלא עשיתי פעילות גופנית," היא אומרת. "הגורם להתקף הלב שלי היה בעייה אוטואימונית יוצאת דופן, תסמונת APLA הגורמת להיווצרות קרישי דם בוורידים ובעורקים. עד להתקף הלב לא הייתי מודעת כלל לכך שאני סובלת מהתסמונת הזאת."

מה קרה לך בעקבות ההתקף?

"ההתקף החליש את הלב עד כדי כך שנזקקתי למכשיר סיוע לחדר השמאלי של הלב – LVAD – שזו משאבה מושתלת המסייעת ללב בשאיבת הדם. בהתחלה תפקדתי מצוין הודות למכונה, ואפילו הצלחתי לחיות כרגיל  בבית במשך שנה, אבל  אז התחלתי לסבול מאי-סדירות בקצב הלב".

ה-LVAD מעולם לא היה אמור להיות פתרון קבוע, והיה ברור שקרן תזדקק להשתלת לב. שמה עלה לראש רשימת ההשתלות משום שהרופאים חששו לגבי ההתקן שבלבה: במקרה שמשהו ישתבש במכונה שהחזיקה את קרן בחיים.

ומה קרה בינתיים בבית? איך המשפחה שלך תפקדה בלעדייך?

"למרבה המזל, אני מתגוררת במושב שיש בו קהילה מאוד חמה ותומכת. החברים שלנו במושב  דאגו לכך שהחיים של בעלי דאז, דוד, וששת ילדינו ימשיכו במסלולם. הם התארגנו וסייעו בטיפול בילדים ובהכנת ארוחות, ואפילו השתדלו להכין לילדים את המאכלים האהובים עליהם. הסיוע של הקהילה לי ולכל המשפחה התבטא בעוד המון דרכים: תפילות, תמיכה רגשית, מצאו עבורי אופני כושר במחיר סמלי. בעלים של חנות פירות וירקות המתגורר במושב שורש הסמוך דאג למשלוח חינם של ירקות במשך שנתיים!"

אעידה אומרת שדרך חיים זו, הממוקדת בקהילה, היא שמשכה אותה לישראל כשהייתה סטודנטית באוניברסיטת בראון שברוד איילנד, ארצות הברית. היא מעידה על עצמה שהייתה "מין ילדה חולמנית" ושקטה שהושפעה עמוקות ממותו של אביה החורג בשנתה האחרונה בבית הספר התיכון.

קיבלת חינוך יהודי בבית?

"אימא לימדה אותנו רק על חנוכה, ונהגנו להדליק חנוכייה. הכרנו את הסיפור של פסח ובליל הסדר נהגנו לאכול מרק עוף ולקרוא קטעים מההגדה, אבל לא מעבר לכך. מעולם לא הלכנו לבית הכנסת למשל. כשהייתי בקולג', ידעתי שאני רוצה ללמוד עברית ורציתי לחקור את שורשיי, אם כי הייתי סקרנית לגבי כל דת. כך מצאתי את עצמי במהלך הלימודים מגיעה לישראל בחיפוש אחר הכוונה רוחנית. התאהבתי בארץ והחלטתי להישאר כאן."

"אל תהיו גיבורות"

קרן  שמחה על כך שעברה את ההליך המסוכן של השתלת לב בשלום, אולם מודה: "לא הייתי מוכנה לכמות הסיבוכים הגדולה שבאו בעקבותיו."

באילו סיבוכים מדובר?

"בין היתר סבלתי מבריחת סידן חמורה, שפגעה קשות בתשע מהחוליות בגב כתוצאה מהמינון הקיצוני של הסטרואידים שקיבלתי לאחר הניתוח."

יש איזשהו מסר שהיית רוצה להעביר לנשים אחרות?

"כמי שלא הופיעו אצלה מעולם סימני אזהרה כלשהם לבעיות לב, והן הופיעו לפתע והחמירו במהירות,  אני רוצה לומר לנשים צעירות: אל תניחו לעולם שאתן לא יכולות לסבול מבעיות לב וכלי דם. במידה שאתן חוות תסמינים כגון קוצר נשימה מתמשך או כאבים בלתי רגילים כלשהם, אל תהיו גיבורות – לכו לרופא מיד!"

אומרים שלאירוע כמו זה שאת עברת יש גם השלכות פסיכולוגיות. זה נכון?

"בהחלט. לקח לי הרבה מאוד זמן להבין ולהתמודד עם כל מה שקרה ועם ההשלכות המתמשכות של זה על החיים שלי. אני ממליצה לאנשים שעברו אירוע כזה להיעזר בטיפול פסיכולוגי, שהינו הכרחי לבריאות בעתיד – גם מבחינת שמחת חיים ובריאות נפשית, ובסופו של דבר גם מבחינת הבריאות הפיזית. תופעות הלוואי באמת עלולות להיות הרסניות, גם לפרט וגם למשפחות. חובה להתייחס לכך."

איך את מתמודדת עם זה?

"אני פניתי אל האמנות כאמצעי טיפולי להתמודדות עם הרגשות, והתוצאות היו רבות עוצמה. שוב ושוב מצאתי את עצמי יוצרת ציורים וקולאז'ים של נשים שנופלות לתוך בניין בוער. הבנתי שקישרתי את זה  עם מה שקרה בתוך גופי."

קרן  אומרת שגם לאחר שבע שנים מהשתלת הלב שעברה, גופה ממשיך להחלים בדרכים חדשות ומפתיעות. היא איבדה חלק מכישורי השפה שלה בשל הניתוח, אולם רק בשנה שעברה היא הפסיקה לקחת תרופות נוגדות דיכאון ומצאה רמה חדשה של צלילות נפשית.

היא שקלה לכנס אוסף של יצירותיה האמנותיות לתערוכה, אלא שאז החלה לכתוב שירה, לראשונה מאז שחלתה. היא התמקדה בכתיבה עד כדי כך שהחליטה לקחת פסק זמן מהאמנות הפלסטית, אם כי היא עשויה לחזור אליה ביום מן הימים או אפילו לשלב בין שני המדיומים בעתיד.

"אנשים צריכים לעשות מה שהם אוהבים ולא לדחות זאת לזמן אחר", היא אומרת. "אנו הנשים צריכות להקצות זמן כדי להבין את עצמנו ואת צרכינו ואת החלומות הפרטיים שלנו, כדי להתמודד עם התחושות המכבידות שבעקבות חוסר שביעות הרצון מחיינו. כשאת עושה משהו שאת באמת אוהבת, זה יכול לרומם אותך ולשמש כגורם מפיג למתח נפשי!"